הכובען המטורף

המלץ על עמוד קישור הערות הדפס מאמרשתף מאמר זה בפייסבוקשתף מאמר זה הזמן בטוויטרשתף לינק הגיע ב-Linkedinשתף לינק זה הזמן ב-Deliciousשתף לינק הגיע בשנת Diggשתף מאמר הגיע הכול על Redditשתף קישור זה הזמן על PinterestExpert המחבר ריקי טיילור

ההתנסות המקדימה שלי שיש להן דוקטור טייטלבאום נודעה ב-Hub בראשם הטיפולים המתקינים בקרב מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מחשב אישי השולחן העוטף שהכיל את כל דפי ההצטרפות היומיים בידי המט”בים, פטפטתי בעלות הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נסגר שילוב מעורפל בקרב פלסטו ובריטון נשי.

“אני חייבת לתכנן מדריך למרפאת Facility One. אמרו עבורנו לפגוש את אותם MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי במטרה לדעת את אותם הרמקול. הוא נתפסה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה עם טיב מזעזעת בקרב טיפול אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מתחת לכובע ענק קטנים ומגנטה. היא לבשה העניין שאולי מתבצע חליפת ספורט מחומר בוהק במספר גוונים מיוחדים אצל סגול. נעליה שיש נעלי אימון צהובות ומהווה נשאה תיק בד יקר ואדום. הסרת משקפיים בלייזר קטנות וחרוזות הציצו קדימה ואחורה של הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים רחבים אודות פניה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה מצד השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, הן לא אני בהחלט לגמרי מופתעת אם היא נתפסה אומרת לנו שהוא מוניטין מכובד ע”מ לחבוש אף אדום מבריק ולהכין בע”ח בלונים בעבור האסירים. הייתי ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כזה. MTA, אם ידי לעזור מערכת רפואי, נסגר תפקיד ייחודי למחלקת התיקונים על ידי קליפורניה. זה הזמן התבצע ואלו מקצוע רפואי בא עם מקצועי קצין השלום. מת”א הגיבו לכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו מהראוי ניצנים את אותו המרפאות בדירה. המחלקה תבטל בקרוב את אותו העסק, ותינתן לנו הבחירה הנכונה להיות אחיות או שמא קציני בתי רפואה. מאוחר שנתיים אבחר להביא קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני הן לא מאמין שנפגשנו קודמות. תצליחו לשאול דבר זה החברה שלך בקליניקה?”

מהווה עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את אותן קול הקול המוזר שלה, והשפיעה המתארת את הסגנון בידי שחקן שייקספיר.

“אני דוקטור טייטלבאום”, הודיעה גרידא עבורנו, בסיסי לכל אדם בגזרה הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

חמש דקות בעתיד הקרוב, ליוויתי רק את ד”ר טייטלבאום המתארת את פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער דרש את הזיהוי של החברה.

“אתה אידיאלי באירוע הכלא, ד”ר טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר נכסי נדל”ן סוהר בפעם העיקרית תעמוד הרגשה סוחפת ומפחידה.

“אני אידיאלי בערב הכלא, מר טיילור, אך ישן לבני אדם הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, רחוק. “אני לפניכם במטרה לסייע לגברים לברוח מהכלא ספציפי.”

קצין השער, גבר לא בהיר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בתוכה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים הכול על עזרה לאסירים להימלט אינם היו משהו שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום גולש בלשון שלילית.

“זה היגויני דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים אינם מתכוון לברוח מהכלא במציאות, לא מורכב לכלא בידי חיידקים שונים נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את אותן מבטה אל הקצינה ש סמלים מבעד למשקפיה הממשיים. קצין השער קימט את אותם מצחו אילו מה כניסה את אותה השער. הוא הסתכל על דוקטור טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות אצל הלבוש שלה. הוא העווה את אותן פניו וגלגל את כל עיניו.

“זה תלוי בך, טיילור,” היא בעצם דיווח. “הכל הדבר תלוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא הייתה רצועת אדמה גבוהה וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש מייל. אסירים לובשים מדי CDC כחולים הסתובבו במגמה, וחזרו ליחידות הבתים כלשהו מארוחת הבוקר. הינם הלכו מכיוון של בגלל ש השעון באותו מפני, עם תזכורות מדי פעם ברמקול “להמשיך לעלות על אודות המסילה”. כלא הוא שום דבר נוספת מיותר. אסירים מבחינים שיש את אותה הצבעים בכל יום; מהראוי אסירים כחולים ואפורים, מהמדה קצינים ירוקים וחאקי, קירות כלא אפורים. ניתן להבין, אוקי, אז, את אותה התגובה על ידי האסירים כשראו את כל ד”ר טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, סוגי השיער אדום, נעלי יכולת צהובות ותיק אדום מעולה. אסירים עצרו המתארת את המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בתור הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. פשוט נראו מחסן חלקי חילוף תקווה, נחרצות מתלבטים, כמו שחשבתי לפני כן, של יתכן ותהיה ליטול ניתוח של נופש. מגוונים צחקו, ושמעתי מספר צעקות.

אסירים עמדו בעמידה בתור אל מול המרפאה לתור גלולות. הינם הורשו תרופות בתאים כלשהו, מקום רפואה פסיכיאטרית נתפסה צריכה להיות מלווה להינתן במרפאה. בזמן האחרון ממה שקורה בחלל כלא מהווה בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים על ידי קליפורניה קבעה או שמא הפסידה מספר תביעות שהגישו אסירים שסבלו מפאת תקנים בריאותיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי אי אפשר או גם אינם מינימלי. מקומות מגורים המשפטהוא הדריך למחלקה לתפעל אחר הדבר הבעייתי, והמחלקה נאבקה לבחור רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה נלווים. משום כך, תעסוקה נתפסה באמצע מבנה העדיפויות. מידי בעל דיפלומה רפואי יכול היה לקבל חזרה משרת זכרון דברים בתהליך עבודה בכלא. הסטנדרטים שיש בהשוואה נורמלים יותר. במועד השנים עבדתי שיש להן פסיכיאטרים ורופאים גבוהים ביותר. מוחי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור והן את כל אילו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו שיטת היסודות אצל כל הליך המיון. במטרה לעמוד בדרישות שהורו בתי הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. הגיע מתבצע הולם והכרחי, ברם מתבצע לתופעה זו וגם השפעה רבה מאוד אודות בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו אלו שיש להן דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שרכשו פגישות מעקב בנות הפסיכיאטרים. ועד ל מהרה מאות אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים נוספים נדרשו להגיב הכול על הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר על ידי פסיכיאטרים הביא לזה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הנושא שדרש יותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום ובו נכנס ד”ר טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית, עלות תמלול והקלדה במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר אמריקאי לשבועיים. זה הזמן אינם כל תרופות קבועות שנקבעו על ידי וטרינר.


יהיה בידכם להוריש תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות בגלל התקפים, עליונות ותחתונות. באופן אני מסיט את המסך בקרב הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, העסק שלך נמצא בהקדם שתרופות פסיכיאטריות אלו סמים, רגילים ופשוטים. שמישהו זוכר יצירת קשר שיש להן אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. היא בעצם נוצר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נימוסי בלי האויר הטיפוסי על ידי פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים בעסק MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם לשם ספירה, ואנו היינו לבדכם.

“אתה מזהה מה שמישהו ישמח לבצע למחייתי, טיילור?” היא בעצם שאל.

חייכתי אל עורך הדין חוץ מ לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, כמובן שהנני פסיכיאטר”, היא בעצם אמר”, ברם קוראים לי אינן מדבר בדבר תוכנית הלימודים או אולי הרישיון שלי. קוראים לי מסביר על מה שגם אני ישמח לבצע בפועל”.

“טוב, דוקטור,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שאני משוגע, ואתה עמיד 2 שנים ממני לקבוע את אותן הדרישה לפניכם, מקום גלוי לנו שאתם מדבר בנות אסירים על הסכנות מסוים, ואז להגיע אלו שיש להן אבחנה ותוכנית טיפול. במידה ו זה במחירי מכסה את זה?”


“ובכן, הנ”ל באיזו דרך כולנו מנסחים הנל, ברם הגיע הן לא לב העניין”, סיפר. “מה שאני באמת זה איש סמים מורשה”.

“האם קוראים לי ש להנמיך את אותה האזיקים שלי?” אמרתי. https://dcheck.co.il זה וידוי?”

הנו חייך.

“אמרתי יש באפשרותו, טיילור. אולם רשאי או אינן, הגיע הביקוש שאני. אם אירוע באמת חשבת למה זה הזמן תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה הזמן הדבר שהן. הינן שכר ומורדות, ואני רושם אותן נרקומנים במוסד כליאה. שונה אני מותר לו לעשות זו, הייתי יושב בתא במקום לשבת לפניכם לזלול איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני מהרהר שאולי החברה שלך קיים את אותן עצמך בחסר. אני רוצה שהינכם יעשה עוד ועוד מעולה. מותקן הבדל ניכר של הפרמטר אנחנו יעשה אל ה ענין זה שעושים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, אני מוכן. אבל אינן במה שגם אני ירצה לעשות. כשרק התחלתי, פתחתי גורמי באזור, ופרסמתי לקונים. היה לי חלום לסייע לצרכנים, האומנם שעשיתי. ברם העסק שלך מכיר אך תהליך ניתוחי גורמים שיש לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו לחדש. “אנשים החלו לקחת חלק למשרד שלי אלו שיש להן תסמינים ששיננו. ידעתי שהם כבר פשוט מדברים עבורנו תסמינים, קדימה הייתי רושם להם תרופות מיוחדות. זה מתפעל ברורה. מועדון מתבצע לנו זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם עבורן. אתה מזהה מה עשיתי, טיילור? רשמתי את אותה התרופות שאנו רצו. עם גמר זה התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו להגביל פגישות. שמעבר ממחציתם היוו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הוא הצביע המתארת את עגלת התרופות הסמוכה. “זה העניין שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את אותה ההשפעות בידי התרופה בעצמי כשנה קודם לכן, כשמישהו הושיט עבורנו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה להחזקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. מקובל מהנוזל נשפך והיה על דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה השיטה שנקראת עורינו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במהלך עת טובה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית באופן משמעותי. על אף שהתרופה מעולם אינן נגעה בשפתי, שכיח מהשפה העליונה שלי קהה. וכדלקמן כעת, בכול פעם שאני נזכר בתקרית, החלק הוא בשפתי שימש קהה. למשל שאמר הרופא הטוב ביותר, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה היה ארוך בצורה משמעותית, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול במרחק בידי כחמישים מטרים. קרוב מאוד לאלף אסירים נכלאו בחצר מתקן אחת, ומחציתם היו בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בתוך חלון חלל התרופות, שדר לאסירים את אותן התרופות מסוים השיטה שנקראת חריץ מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח עם תכונות של פורד, הסתכל אודות דוקטור טייטלבאום כשחלפה במקום. היא בעצם חייך אליי והניד בראשו. מספר אסירים הסתכלו אודות הפסיכיאטר הפוטנציאלי, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותה בשיטות למרפאה. פתחתי אחר פתח המרפאה והובלתי את אותו דוקטור טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד שלך, דר’ טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את כל דלת ביתך והדלקתי אחר האורות, מאיר עסק קטן שיש להן משני כיסאות זה אל מול זה הזמן בדבר פני שולחן עץ. ד”ר טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על אודות כיסא השולחן, והניחה את כל התיק האדום העצום שלה הכול על שולחן עבודת השיפוצים. “עוד באופן מסוים אביא לוח רגעים בקרב אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים אצל אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” אמר ד”ר טייטלבאום. “הם לא לא מורכב אסירים. הינם הלקוחות שלי, וגם אני אינן יכול לחכות לראות אותם”. מהווה הרימה את אותם מבטה אלינו שיטת משקפיה הממשיים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח למוצר שלך שאנו מעולם אינם ראו כמוני.”

“כן, ד”ר. קוראים לי מאמין שהדבר אפשרי המקרה,” אמרתי. למרות המאשר המוזר ללא כל ספק שלה, התכוונתי לספק לפסיכיאטר החדש את אותה היתרונות של ספק. שכיח מהפילוסופיה שלי הייתה, ועודנה, לא לשפוט עיתון כחלק מ הכריכה המצע. “האם תבקש שהדלת תיסגר או שמא תיפתח?”

“אנא סגור זאת,” סיפר ד”ר טייטלבוים. “הגיע בשנה זו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי רק את הדלת מאחורי. נסגר עבורנו יום עמוס לפניי והייתי שהמזוזה להתכונן אליו. השארתי את אותם דר’ טייטלבוים לבד במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו בחדר הטיפולים, התיישבתי ליד השולחן והתחלתי לנהל את הטבלאות הרפואיות בקרב האסיר, להוריש כש מכיוון בני אדם בריאותיים לפסיכיאטרים, במקביל ל הגנה על כל בתרשים היו רשימות מומחה בתחום טריות לספרא אודותיהן מרשמים מתחילים. אני שקוע בטקס, כששמעתי רק את ד”ר טייטלבוים שרה אופרה במה שחשבתי אולי כן ואולי לא איטלקית, הכי עמיד שהוא רשאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה מחדר התרופות.

“מה לעזאזל מנקה, טיילור?” הנו שאל. עמדתי מחוץ לדלת משרדו אצל ד”ר טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים למה קו הכדורים נעצר, ושמעו את אותה האופרה האיטלקית הגיעה דרך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות על כניסה המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים 2 שנים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את דלת הכניסה. דר’ טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היו עתק, ידיה מורמות מעבר ראשה, נעות מנקודת מבט דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת אודות תזמורת שרק הינה יכלה למצוא. נראתה אינן מודעת לנוכחותי, הוא המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ להתקשר לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. מה שיכולתי להפיק הגיע להמתין של תעצור. לתקופה של כמה דקות האופרה נמשכה. ואז, עם קרשנדו אחרון בקרב סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה מגיעה לסיומה פתאומי. לאט, הנו השפילה את אותו ידיה ופקחה את אותם עיניה, ממצמצת באור המשרד. הוא בהתה בי מבעד למשקפיה הבולטים, זיהתה אותך בפעם המקדימה בזמן האחרון שנכנסתי.

“יש פריט שגם אני יוכל לעזור לי בו, מר טיילור?” הנו שאלה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… העניין שהנני מתגלגל הינה…”

“השיר שלי, מר טיילור. מסיבה זו אני כאן?”

“ובכן, בהחלט, ד”ר,” אמרתי. “זה נעשה טיפה מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה שכיח מטקס הבוקר שלי. זה מוריד את כל איכות הלחץ שלי ומכין אותך להמשך כעת. בזמן זה, במידה תסלחו עבורינו, השגרה שלי הינו לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” היא אמרה, “אני אעשה על מדיטציה. סגור את אותן דלת הבית, בבקשה. תודיע עבורינו כשהמטופל הראשוני מגיע.”

השארתי את דוקטור טייטלבאום בעצמכם במשרדה. MTA פורד שמע רק את השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” אמר.

“מה כולנו יכולים להפיק בקשר זה?” אמרתי.

“אנחנו רוצים לכתוב למישהו. במילים אחרות, היא בעצם כובענית מטורפת גדולה.”

“לא בא עבורינו להגיד,” אמרתי, שהוא סמל המשמש והן אסירים יחד עם קצינים. זה ללא הפסקה מתחיל אינם חוצפן. סניצ’ים היוו שנואים באותה מספר על ידי אסירים וקצינים.

“זה שונה, טיילור. מישהו צריך לראות.”

“בוא נראה אם התינוק זה הזמן יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי רצון וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. ד”ר וונג, המומחה, גבר אסייתי זעיר במחיר כל סוג שיער דליל, מערכות בגדים טובות חלוק רופא הכול על מכנסיים וחולצה שמלה, זה. הנו דפק המתארת את כניסה המרפאה ופתחתי את אותה. הינה צבר למרפאה.

“בוקר מעולה, MTA טיילור,” מהווה סיפר.

“בוקר מעולה, דוקטור,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא בעצם הודיע. פתחתי את אותה הדלת למשרדו והרשיתי לאותו אחד להגיע . הינה שאל השירות אחר שאלות מידי בוקר.

תמלול שיחות בוקר מעולה, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, ד”ר,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי חיובי. יש קפה מאחור. צריכה להיות מלווה כוס?”

הרופא המטפל חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.


“אז כן,” הנו הודיע. “אני וכרחה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה היום התנהלה חמישה זמן קבוע כל שבוע לאורך על פי רוב שנים. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי עוד ועוד מילדותו במאבק להאכיל אחר למכשיר שלו, שאיכשהו ממש זה הזמן לארצות הברית, לא מורכב נעשה לרופא, אהב את אותן אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה הזמן לא ניצור רגעים טוב אלא לאחר מכן זה הזמן נסגר ימים “אמריקאי”. נעשה לו כאב ראש עד לפני זמן לא רב, והבאתי לאותו אחד מוטרין. הוא שאל באופן הגיע מוטרין “אמריקאי”, לקח אותם פשוט אחרי שהבטחתי לו שדבר זה באמת.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא לך זה.”

חזרתי לחדר הטיפולים ליטול לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום פחות מגיע מלמטה לדלת משרדו בקרב ד”ר טייטלבאום. התעלמתי מזה. היא בעצם אמרה שהוא תייצר מדיטציה, וזה בסדר מבחינתי במידה מהווה תייצר בכל זאת בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח דקות של קליינטים אסירים אודות שולחנו. הוא לקח ממני את אותה כוס הקפה ולגם מהדירה החדשה.

“תודה לרעיון שלך, MTA טיילור,” הנו אמר. “זו כוס קפה אמריקאית ברמה גבוהה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה להבא. אסירים החלו להתקשר לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות שלכם. נתתי לחומרים אלו להתחיל לגור, בודקת כל אחד בנפרד את אותם הזיהוי והדוקאטים הרפואיים ספציפי בתבנית לוח הזמנים, טופחת אליהם על כלי נשק וחבלה. בדקתי את אותה למשקוף הדם מיוחד ואמרתי אליהם לעמוד בדבר משקל מתוך מטרה לבדוק את כל משקלם. מעתה ואילך, הם המתינו יחד המתארת את ספסל מסוג עץ ממושך למכירה המרפאה. פתחתי את אותם שולחנו אצל ד”ר וונג והנחתי את אותם התיק הרפואי של האסיר הראשוני על אודות שולחנו. פתחתי רק את דלת משרדו של דוקטור טייטלבאום ע”מ לשדר לה את אותם תיק פלילי המשתמש ההתחלתי שלה. היא בעצם הוא זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה עתק.

“המטופלים שלנו יכולים,” אמרתי והנחתי את אותן התיק הכול על שולחנה.

“עוד 10 שניות, מר טיילור. 4 לא סיימתי אלו שיש להן ארוע ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע עבורינו כשאתה זמין.”

היא בעצם עצמה פעם נוספת רק את עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי אותה מוניטין מכובד, סגרתי את אותן הדלת מאחורי. חמש שניות מעתה ואילך, דלת המשרד שלה נפתחה. היא החזיקה רק את התיק שנתתי בשבילה. הנו הביטה באסירים שחיכו בדבר הספסל.

“מר וויליאמס?” היא התקשרה. אסיר לא בהיר באמצע שנות השלושים לחייו קיים. הוא הסתכל בדבר הפסיכיאטר, ואז הביט בי. הנו טפח גבה.

“באמת, טיילור?” הוא אמר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” סיפר ד”ר טייטלבאום.

האסיר עת בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותם דלת הכניסה. פתחתי את השיער שוב ושוב.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת חייבת לקחת פתוחה מינימום מספיק מתוך מטרה שאוכל לשמוע מה עובד. להגנתך.”

“זה אינן מקובל”, דיווח דוקטור טייטלבוים. “יש דבר מה מעין זה חיסיון המטופל”.

“זה מבנים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני לא עלול להשאיר אותי לבד איתו.”

מייל הפכו לגוון עז על ידי ורוד, אבל היא בעצם התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, והיה אם על ידי זה,” היא אמרה. הינה לקחה נשימה טובה יותר והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי רק את דלת הכניסה פתוחה במחירי רבע מהדרך. אסירים נוספים הגיעו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שכבר ראו דוקטור וונג רצו לעזוב. טפחתי על אודות זוג אסירים במטרה לאשר שהם מגיעים פשוט שיש להן העניין שהם יגיעו שיחד עימו, והכנסתי עוד שתי אסירים. נכנסתי לחלל הטיפולים אשר בו MTA פורד התבצע עסוק בתמלול הזמנות עדכניות מהטבלאות הרפואיות.

“מה שלום הכובען המטורף?” מהווה שאל.

“רק שם לב אחר האסיר הראשוני כעת. אני מניח שנצטרך להמתין, ולהווכח,” אמרתי.

אינן לקח במהרה ועד ל שנודע כיצד דר’ טייטלבוים מסתדר אלו שיש להן האסיר. שמעתי רק את האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שאסור לטעות וש. האסיר צעק פעם נוספת. ד”ר טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שאחד ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הינם הורידו את אותה עצמם להשיג. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. היא בעצם נענה, מהירה עוזב רק את כיסאו וישב בדבר רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. הודעה היוו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה מתפעל בידה, ושערה האדום מתבצע מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דוקטור טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פנייה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה מובן זה הזמן, מר טיילור?” הנו צעקה. “לא יפריעו לכל המעוניין בזמן התראות טיפולית!”

“צרחתם כזו הכול על כתבה הבאה,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. יותר מידי גופה רעד. “אתה אינם מבין? זה טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים את כל ידיו.

“לא עשיתי בשבילה כלום, טיילור. שמי נשבע, בנאדם. היא בעצם א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותו כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני הן לא גברת משוגעת,” היא צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שעליו, ד”ר וונג ניגש מאחורי. היא הביט בד”ר טייטלבאום. הנו ראה אחר האסיר הכול על רצפת המשרד ובדק את אותם הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את אותם כובע המגנטה רק בשתי ידיו. דוקטור וונג הניד בראשו.

“זה,” הינה הכריז בחומרה, “זה כרגיל אינן אמריקאי.” היא בעצם הסתובב מאיתנו, תפס למשרדו וסגר כתבה הבאה אחר דלת ביתך.

דוקטור טייטלבוים החזיק מעמד חודש או אולי דבר חשוב שנתיים, המטופל בידי המחלקה למלא תפקידים רפואיים גובר על אודות המטופל בספקים מוכשרים. מהווה מעולם הן לא השתפרה, על אף שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. אני בהחלט במרפאה ביום האחרון שלה. הינה חבשה את אותם כובע המגנטה הידוע לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ולא בסגול. הגענו לסוף המשמרת שאין להם תקרית גבוהה, וישבתי בעסק ה-MTA. מהווה הפתח את אותן ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” היא אמרה, “כפי שאנחנו ללא ספק מהר יודע, היום מהווה מעתה הקטן ביותר שלי. הממסד מקובל הן לא נעשה מוכן למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער למצוא הנל, דר’ טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון כל.

“כן, טוב,” הינה אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” היא בעצם הושיטה עבורנו כרטיס הזמנה סגול. הכרטיס מוגדר, דר’. טייטלבאום, פסיכיאטר לא אפשרי, וכלל את אותה חמש הטלפון שלה. “אם בעבר החברה שלך נזקק לטיפול פסיכיאטרי, התקשר אלינו.” היא הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק הנ”ל בעיניה החרוזות. “אני גבוהה,” הינה אמרה, “אבל שמישהו הטובה ביותר…”